הבעל טען שאשתו בגדה בו והתינוק שילדה אינו שלו, דרש בדיקת אבהות וביקש להתגרש. האישה התקשרה למשטרה בטענה לאיומים קשים, אך גרסתה הותירה ספקות בלבה של השופטת.
כתב האישום הוגש בבימ"ש השלום ברמלה וייחס לנאשם עבירת איומים. על פי האישום, הנאשם חזר הביתה לעת ערב, קילל את אשתו והשליך את מקל ההליכה שלו, ואז אמר "או שאני אהרוג אותך או כל החיים שלך את תבכי".
לשאלות על הדין הפלילי:
לגרסת האישה, בעלה חזר הביתה בשעת ערב, וכפי שנהג לומר באותם ימים, אמר גם אז שבנו אינו שלו. בהמשך, לדבריה, היא הכינה לו אוכל ולאחר מכן הוא התפרץ ואמר לה שהיא בוגדת בו, השתולל וזרק עליה את המקל.
המדינה טענה שהאישה חשה סכנה של ממש, ואף צירפה את עדות הבנות, שלא הבינו את כל תוכן השיחה אך סיפרו שדובר על בגידה ועל בדיקת אבהות, ואחת מהן סיפרה כי חששה שהנאשם יפגע בתינוק.
חלקים מפסק הדין אוסרו לפרסום, על מנת שלא לחשוף את זהות המשפחה. הנאשם סיפר כי בשל לפני האירוע הוא הורחק מהבית למשך שלושה חודשים, וכשחזר גילה לתדהמתו שאשתו בהריון על אף שלא היה ביניהם שום מגע. מאז אינו מתייחס לילד, אלא אם יעבור בדיקת אבהות.
מאז החיים הפכו לא פשוטים, בלשון המעטה. הנאשם חותר לגירושין ואף סיפר לבנותיו שהוא ואמן עומדים להתגרש על רקע הטענה שלו שהתינוק אינו בנו.
לעניין האישום, הנאשם כפר בכל וטען שלא איים, לא קילל ולא זרק שום דבר, והוסיף כי לא העלה על דעתו לפגוע באישה או בתינוק.
עוד נטען, בין היתר, כי אם היה משתמש בביטוי מאיים – האישה הייתה חוזרת עליו בשיחתה עם מוקד 100.
גרסה לא אחידה
השופטת ליאורה פרנקל (שיפמן) הצביעה על חוסר עקביות בדבריה של האישה, שמסרה גרסאות שונות. בשיחה למוקד 100 היא לא דיברה על איומים, לאחד השוטרים שהגיעו אמרה שהנאשם אמר שהוא מתכוון להרוג את הילד, אך בבית המשפט אישרה שלא אמר משהו בקשר לילד.
כמו כן, בבית המשפט היא אמרה שהנאשם אמר "אני אראה לך", ובשלב הוסיפה שאיים "להרוג אותה", וטענה לראשונה שגם ירק עליה.
בנוגע לטענה שהוא זרק עליה מקל, האישה לא הזכירה זאת עד שהזכירו לה.
לפיכך, הסבירה השופטת, לא ניתן לבסס הרשעה על סמך דבריה, שכן גרסתה אינה אחידה ואינה מדויקת, לא לגבי נוסח האיום ולא לגבי זהות המאוימים – היא או בנה או שניהם.
השופטת הוסיפה שלא מצאה חיזוק בדבריה של הבת לצורך ההרשעה. הבת מסרה במשטרה שאביה דיבר על בדיקת אבהות וסיפרה שנראה עצבני ודפק על שולחן, אך לא סיפרה על איומים.
בתוך כך השופטת ציינה כי אפשר שהאישה אכן חששה מהנאשם, אך לא הוכח מה בדיוק נאמר ומה גרם לה לפחד. כמו כן, ציינה השופטת, יכול להיות שהאישה חששה מעצם העובדה שהנאשם התכוון לפתוח תיק ברבנות ולהאשים אותה בבגידה, אפילו אם החשד שלו הוא חשד סרק.
בסיכומו של דבר, השופטת לא השתכנעה שהתביעה הוכיחה את ההאשמות מעל לכל ספק סביר, ועל כן זיכתה את הנאשם מחמת הספק.
ב"כ המאשימה: עו"ד מאור לונדנרב"כ הנתבעים: עו"ד אדנקו סהבת
* עו"ד דוד נרודצקי ממשרד עוה"ד נרודצקי בוארון ושות' העוסק במשפט פלילי ודיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"